נחמיאס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור - שהועברה לטיפולי ביום 10.4.11 - על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 30.6.10 (כב' השופטת יעל הניג) אשר ניתנה בדיון במעמד הצדדים, בה נקבע כי פסק הדין שניתן ביום 16.9.01 כנגד המבקש ונגד נתבעת נוספת בהעדר התייצבות יבוטל בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בתיק ההוצל"פ בתוך 30 יום את מלוא החוב אחרת תידחה הבקשה. בנוסף, על החלטה מיום 29.7.10 במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לביטול ההחלטה מיום 30.6.10.

(הערה לצרכי טיוטא פנימית בלבד: לא ברור במדויק סכום החוב מאחר ופסק הדין הסופי קיבע את סך החוב לאחר מתן פסק הדין החלקי, אולם מדובר על פניו בסך של כ-4,000 ₪ (מתוך סכום התביעה של 6,423 ₪) בצירוף ריבית והצמדה מיום 16.9.01).

ע"פ סמכותי הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבר"ע ללא צורך במתן תשובה.

יצויין תחילה, כי המבקש לא פרט בבר"ע האם הפקיד את סכום החוב, ולפיכך ספק בעיני אם ההחלטה נשוא הבר"ע הינה מסוג ההחלטות לגביהן ניתן ליתן רשות ערעור וזאת לאור סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 הקובע כי "לא תינתן רשות ערעור ... על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה".

מכל מקום, איני רואה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר מצא כי לאור המחדל הדיוני של המבקש ולנוכח המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף כעשר שנים ממתן פסק הדין, וכן לאור סיכויי הגנתו, ראוי להתנות את ביטולו של פסק הדין בהפקדת הסך האמור.

במקרה הנדון הגיש המבקש את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור רב ולא הראה בה כל טעם סביר לאיחור בו הוגשה. למרות זאת לא דחה בית המשפט את הבקשה אלא התנה את ביטולו של פסק הדין בהפקדת הסכום האמור, ואין מקום להתערב בהחלטתו.

אף אם אקבל את טענות המבקש לפיהן לא הומצאה לו האזהרה או צו חיוב התשלומים בתיק ההוצל"פ ולא ידע על פסק הדין - טענות אשר לא הועלו בבקשה לביטול ולו מטעם זה יש לדחותן על הסף - הרי כבעל דין להליך, אשר הגיש כתב הגנה בתיק ביום 6.11.00, היה עליו, בחלוף הזמן, לברר מצב התיק ולהתעדכן בנוגע למתן פסק הדין בעניינו ומדוע לא קיבלו לידיו, בוודאי בתיקים מסוג זה. זאת על פניו לא עשה, מבלי שיש בידו טעם להצביע על ההמתנה הממושכת. אין הוא יכול לאחר שנקט בדרך של התעלמות משך שנים לגבי מצב ההליכים בעניינו לבקש את סיועו של בית המשפט בטענה כי זכותו נפגעה. משאיפשר בית משפט קמא לקיים דיון לגופו לאחר מתן פסק דין ולבטל את פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום האמור, לא היה כל מקום להגיש את בקשת רשות הערעור, ואין ליתן רשות ערעור.

יתר על כן, המבקש לא טען בבר"ע כי יש בקביעתו של בית המשפט כדי לנעול את שערי בית המשפט בפניו, ולא טען כי אינו יכול לעמוד בהפקדה הנדרשת - שעל פניו גם אינה גבוהה במיוחד.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובה.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. פקדון ככל שהופקד, יוחזר למבקש.

לאור האמור נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011. המזכירות תודיע לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: